האם כדאי להקים תשתיות DevOps וארכיטקטורות מסועפות ומורכבות למוצר בתחילת דרכו בחברות סטארט-אפ?... לא מעט אנשי DevOps ומנהלים בחברות בתחילת דרכן מתלבטים האם להשקיע מינימום זמן ומשאבים בהקמת מוצר רק כדי להפעיל אותו, להשיג את הפונקציונליות הבסיסית ולהוציא אותו לשוק מהר, או להראות למשקיעים שיש משהו ממשי ביד. ובכן, זה תלוי במספר גורמים שיכולים להשפיע על קבלת ההחלטות בהמשך, ולעיתים להוות מכשול אם החברה אכן מצליחה. אחד הגורמים העיקריים הוא כסף – כמה הצליחה החברה לגייס? אם התקבלה השקעה שמספקת אוויר לנשימה לתקופה המאפשרת לבנות תשתיות יציבות מבלי לצפות לתשואה מיידית, ניתן לשקול השקעה בכך. אך אם זה לא המצב, יש לשקול בקפידה איך המוצר שלנו ייראה כשהחברה תצבור תאוצה והמוצר יתחיל לפעול עם מספר לקוחות משלמים. במצב כזה, יש לבחון כמה תחזוקה ומשאבים נצטרך להשקיע. למה זה קריטי? מניסיוני, במיוחד בחברות קטנות ובינוניות, קיים הביטוי "עובד – לא נוגעים", שמרמז על כך שאם התחלנו לפתח מוצר בארכיטקטורה קלוקלת, ברוב המקרים הוא יישאר כך. מעבר למערכת אחרת או שיפור הקיים עלול להוות מכשול, אם זה צורך בהשקעה משמעותית במשאבים, ואם זה תיקון המערכת בטלאים ופלסטרים שמצריכים כוח IT עצום, וכל זה עולה הרבה כסף, זמן ולקוחות פחות מרוצים. אז איך בכל זאת ניגשים למצב הזה ויוצאים נשכרים משני העולמות? גישה אחת היא לפתח שני מוצרים במקביל. אחד מהם ישמש כדמו, עם אבטחת מידע בסיסית ותמיכה במספר קטן של משתמשים, ובמקביל לפתח מוצר עם תשתיות וארכיטקטורה מתאימה שייתן לנו בעתיד מוצר גנרי ומודולרי שיוכל לתמוך בעומסים כבדים. גישה אחרת היא לתכנן ארכיטקטורה מתאימה שתתמוך בעומסים כבדים ובמספר משתמשים גדול, עם תהליכים מסודרים להבדיל בין סביבות עבודה, תקשורת נכונה בין המכונות, חלוקה נכונה ל-microservices והתאמה נכונה בין פלטפורמת הקוד לשימוש המערכת, למשל nodejs או Python, אך להתחיל לפתח פיצ'ר בסיסי אחד מתוך המערכת העתידית. כמובן שכל מקרה לגופו ותלוי במטרות המוצר ובאופיו, אך במקרו, אלו הן זוויות גישה לבעיה. קרא עוד